למה אנו עוברים לשימוש בטכנולוגיית ייבוש באמצעות קרינת אינפרא-אדום לחיסול העופרת בשבבים
אם ביליתם זמן מה בתהליכי ייבוש וחיסול של שבבים, אתם יודעים את השיטה הישנה: לשים הכל לתוך תנור ענקי ולחכות. אך הדברים משתנים. עם הדרישה לסטנדרטים “ירוקים” ולשבבים ללא עופרת, אנו רואים מעבר משמעותי לטכנולוגיית אינפרא-אדום.
היתרון שלה? ניתן להגיע לטמפרטורה הרצויה על השבב או המשטח שעליו הוא מונח, מבלי לחמם את כל החדר.
עצירת אובדן האנרגיה
חשבו על תנור חום רגיל – זה בעצם תיבת מתכת ענקית שמבזבזת הרבה אנרגיה על חימום הקירות והאוויר שבתוכה. זו שיטה לא יעילה.
לעומת זאת, תאורות אינפרא-אדום שולחות קרינה אלקטרומגנטית שחודרת ישירות לחומר. בצורה כזו, ניתן לחמם את המולקולות של החומר באופן מדויק. זה מהיר מאוד – זמן החימום יכול להפחת מדקות לשניות בלבד.
רובנו משתמשים באינפרא-אדום בגלים קצרים. זה מאפשר חימום עמוק יותר של החומר, כך שהחלק התחתון של החיבור מתייבש באותו קצב כמו החלק העליון. זה מונע את התופעה המעצבנת שבה הפנים של החומר מתקשה מהר מדי, והחומרים הנוזליים נשארים בתוכו.
התמודדות עם החום של חומרי חיבור ללא עופרת
הבעיה היא שחומרי חיבור ללא עופרת דורשים טמפרטורות גבוהות יותר כדי להתרכך. כשמנסים להגיע לטמפרטורות אלו באמצעות תנור רגיל, לעתים קרובות השבב נחמם יותר מדי. זה גורם לעיוותים בשבב, וזו בעיה גדולה עבור אנשי בקרת האיכות.
אינפרא-אדום מאפשר שליטה טובה יותר בטמפרטורה. ניתן להתאים את אורך הגל כך שהחום יגיע דווקא למקום הרצוי. זה טוב יותר עבור השבב וטוב יותר עבור הסביבה.
המציאות
אינפרא-אדום אינו “קסם”. אי אפשר פשוט להפעיל אותו וללכת. מכיוון שהחום נע בקו ישר, יש צורך להתמודד עם בעיות כמו “צללים”. אם יש רכיבים בגבהים שונים, הרכיבים הגבוהים יחסמו את החום מלהגיע לרכיבים הנמוכים.
כדי לפתור בעיה זו, ייתכן שיהיה צורך במערכת של מספר תאורות או במערכת שמסוגלת לנעות את השבבים. כמו כן, חשוב לוודא שמאווררי הקירור עובדים כראוי – אחרת החום העודף עלול לפגוע בחיישנים הדיוקיים של השבב.